פסק-דין בתיק פר"ק 4668-85

מונחת במפני מחלוקת, שהתגלעה בין מפרק חברת קלרין בע"מ לבין קבוצת משיבים, אשר שימשו הלכה למעשה בתפקיד קבלן ראשי. הם שימשו בתפקידם זה,  מתוקף הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2008, ואשר החליף חוזים קודמים, בגינם ניטשו בין הצדדים סכסוכים כבדים, ואף הוצאו צווי סילוק יד ועצירת עבודות כנגד הקבלן.

הקבלן, חברת דוד צאלח בע"מ, נקלע לקשיים, ואי לכך הכניס אל הפרוייקט, בהסכמת המפרק, את חברת א.צ.ט. הוא עשה כך תוך שהוא ממחה לה את זכויותיו לתמורה החוזית- סך מוסכם מראש של דירות בפרוייקט, אשר עתידות היו להיות מועברות לו עם סיום החוזה וגמר ביצוע החיובים על-פיו.

אלא, שהמשיבים כולם נקלעו לקשיים חמורים, וכיום עולה טענה כי הם עומדים על סף חדלות פרעון; המפרק, מצידו, טוען לשורה של הפרות יסודיות ואי-עמידה בחיובים, אשר תחת שישולמו בידי המשיבים, נפלו על קופת הפירוק. אי לכך, הוא מבקש להשתמש בדירות "ממאגר הקבלן" (קרי, מתוך התמורה החוזית המובטחת למשיבים) כדי לשלם את ההוצאות הדרושות להשלמת הבניה, עמידה בחיובים, וכן לשיפוי קופת הפירוק בגין ההפרות השונות והעלויות שהשיתו עליה המשיבים, לשיטתו שלא כדין.

המשיבים מתנגדים נמרצות לבקשה, וטוענים כי המפרק הוא זה שהפר חיובים מולם, וכי הוא מנסה להשית עליהם חובות של קופת הפירוק. כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת המפרק; ומכאן הבקשה שבפני.

הוגשו בפני כתבי הטענות ונספחיהם, לרבות חוות-דעת מומחה מטעם המפרק, אשר המשיבים לא התנגדו לה במועד, ואף לא ביקשו לחקור את המומחה או להביא חוות דעת נגדית; התקיימו דיון וחקירות, והוגשו סיכומים בכתב, לאחר כל אלה ניתנת החלטתי זו.

השאלה המונחת בפני נוגעת לזכויותיו של מפרק המשמש מתוקף תפקידו כבעלים של פרויקט בנייה, מקום בו לטענתו הקבלן הראשי הפר את חוזה ההתקשרות ועומד בעצמו על סף חדלות פירעון. זאת, כאשר כתוצאה מכך טוען המפרק כי נאלץ לשאת בעצמו במימון חיובים שהחוזה הטיל על הקבלן הראשי (למשל: תשלום לקבלני משנה) - שאם לא כן, היה הפרויקט כולו נעצר.

מן הראוי לענות למעשה על מספר שאלות, כדלקמן:

1.                  מהם חיוביו של קבלן המשנה כלפי המפרק (בכובעו של האחרון כבעל הפרויקט); שאלה, אשר התשובה לה נמצאת ראשית, ובעיקר, במסגרת החוזית שנחתמה ביניהם. מן הראוי להעיר, כבר עתה, כי מחד גיסא , יש ממש בטענתם העקרונית של המשיבים, כי המפרק אינו "אפוטרופוס" של הקבלן הראשי, ולא כל חוב או אף הפרת חוזה של הקבלן הראשי כלפי צדדי ג' הינה בהכרח מעניינו; כך למשל, אף אם עולה האשמה כי הקבלן הראשי הונה את רשויות המס, הרי שעל רשויות המס להתכבד ולפעול נגדו, ואין המפרק מוסמך לפעול או לטעון בשמם.
מאידך גיסא , מקום בו הפרת חוזה או התנהלות שלא כדין של הקבלן הראשי (בין אם בשל חדלות פירעונו הנטענת ובין אם מכל סיבה אחרת) משליכה על הפרויקט ועל קופת הפירוק, הרי שזכותו וחובתו של המפרק להתערב בעניין; זאת, בעיקר מקום בו הדבר פוגע בהשלמת הפרויקט עצמו. כך למשל, הגם שסכסוך חיצוני בין הקבלן הראשי לרשויות המס אינו בהכרח מעניינו של המפרק, הרי מקום בו רשויות המס מבקשות לחזור אל קופת הפירוק, המצב מתהפך, וחובתו של המפרק לנקוט עמדה ולפעול על-פי דין בכדי לקדם את הסיכון וליטול את עוקצו.

2.                  האם, בנסיבות המקרה, הפר הקבלן הראשי את חיוביו כלפי המפרק?
התשובה לשאלה זו הינה בעיקרה פועל יוצא של התשובה לשאלה הראשונה.  בעיקר משום ש המחלוקת בין הצדדים ניטשה לא על השאלה האם המפרק אכן שילם חיוב כזה או אחר (עניין המגובה ברישומים מפורטים), אלא האם חלה חובה על הקבלן הראשי לשאת בעצמו בסכום זה, באורח שהפרתה מקנה למפרק זכות לנסות ו"לחזור" אליו.

3.                  במידה ואכן הוכחה הפרה, אילו צעדים רשאי המפרק לנקוט בכלל, ואלו הוא רשאי לנקוט בתור "מעין סעד עצמי" בפרט. בנקודה זו, מן הראוי להעיר כבר עתה כי יש לאבחן בין פעולה כנגד נכסים שהם קניינו של הקבלן הראשי, ואינם מצויים בבעלות המפרק, לבין זכותו האפשרית של המפרק לבצע קיזוז או התחשבנות מסוג אחר במסגרת שקילה והתחשבנות חוזית מול הקבלן הראשי .
כך, בצידה האחד של המשוואה ניתן למצוא, למשל, דירה או נכס אחר שהוא קניין פרטי של הקבלן הראשי; אך וודאי הוא, שהמפרק אינו יכול להיכנס לנכס זה וליטול אותו לעצמו בחוזק יד. עליו להתכבד ולהגיש תביעה בגין הפרת חוזה, ולפעול לגביית המגיע לו לאחר מכן, כמוהו ככל בעל חוב. זאת ועוד; מקום בו הקבלן הראשי המפר מצוי בחדלות פירעון, הרי שהמפרק - כמוהו ככל נושה אחר - כפוף לסדרי הקדימה הנהוגים בחדלות פירעון, על כל המשתמע מכך. אין הוא זוכה ליתרון מיוחד אך משום היותו מפרק של גוף חדל פירעון אחר.
לעומת זאת, הרי בקצה האחר של המשוואה ניתן למצוא חיוב אובליגטורי של המפרק לשלם לקבלן תמורה חוזית עבור עבודתו. במצב דברים כזה, הרי מקום בו המפרק טוען ומציב תשתית לכאורית של הפרת חוזה שאילצה אותו לשלם חיובים שהיו מוטלים לפי החוזה על הקבלן המפר, הרי שוודאי וודאי שהוא רשאי לשקול הפעלת זכות קיזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי). כמו גם בנסיבות המתאימות אף להפעילו תחילה כסעד עצמי, כפי שהיה זכאי כל בעל פרוייקט "רגיל" לעשות מול קבלן מפר. במצב דברים כזה, הרי שדווקא הקבלן היה זה שנדרש להגיש תביעה שבה הוא טוען כי לא חטא בהפרה, וממילא לא היה המפרק זכאי לקזז מאומה, או למצער לא את מלוא הסכום שקיזז.

לעניין זה, אעיר כבר עתה;

העובדה כי אחד הצדדים רשם משכון כדי להגן על זכויותיו, אינה מעלה או מורידה בהכרח. אין להתבלבל בין ההגנה שמקנה המשכון כנגד צדדים שלישיים (למשל, נושים אחרים), לבין העובדה כי בכל הנוגע ליחסי שני הצדדים הישירים לחוזה, הרי שהמשכון כפוף מניה וביי לשאלת קיום וכימות החיוב הבסיסי אותו נועד המשכון לגבות.

קרי; בהעדר חיוב, אין תוחלת אף למשכון שנועד להגן עליו. דבר זה הינו בעל חשיבות, בעיקר מקום בו קבעו הצדדים כלים חוזיים מפורשים המשפיעים על יכולת לתחום את גבולות המשכון, ובכך גילו מראש אומד דעת לעניין גמישותו וכפיפותו לכימות החיובים שיעשה ביניהם בשלב מאוחר יותר.

4.                  אדון בדברים כסדרם.